יום שלישי, 1 בדצמבר 2015

ככה לא קובעים דייט


אני מקנאה באנשים שמצליחים לכתוב תוך כדי משבר. לעצור את העולם, להתיישב ולחשוב איך לתרגם את כל ההתרחשויות למילים, ואפילו להצליח. אני לא פוחדת להיתפס בחולשה, אני לא חוששת מפני רחמים, גם אם הם מיותרים, העצות לא מעצבנות אותי, השאלות לא נראות לי חטטניות. לא אלה הסיבות, מדוע איני מצליחה לכתוב כשהעולם סביבי מסתחרר כמו קרוסלה ישנה בפארק שעשועים מוזנח. אני שומעת חריקות באוזניים, הראש מתפוצץ ממחשבות, אך כמו תמיד צריכה להחזיק מעמד, כדי שהילדים לא ייבהלו, כדי שבעלי לא יחזור לבית מדוכדך, כדי שאבא שלי לא ידאג, וכדי שהדודות שלי יחפשו להן נושאים אחרים לשיחה.

לקבלת עדכונים בדוא"ל

עוקבים

רשומות פופולריות

חברים לפלטפורמות

תגובות אחרונות באתר

Back to Top